<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ט'</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
אמ' רב נחמן דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין היכי דמי וכו', לעולם בכלי מנוקב דגים רפי קרמייהו עופות קמיטי, בעידנא דפלטי עופות בלעי דגים מינייהו, מדלא אמ' עופות בשרן קשה, אבל דגים בשרם רך, ש"מ דלא תלינן טעמ' אלא משום דהני רפי קרמייהו. ונקט דגים ועופות משום דתרויהו אית להו קרום, דגים לאחר שהסירו קשקשים, אבל בעוד שהקשקשים מחוברין בהם נראה דלא הוו מיתסרי, וכ"ש עופות ושאר בהמה שאין להן קרום, שהיה הבשר נאסר מדם העופות. אבל בשר רך עם בשר קשה, כמו בשר עגל רך עם בשר זקינה לא אסרו למלוח. וכל בשר הנאסר מחמת מליחה עם בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב, אין לו היתר להפליט דם האסור הנבלע בו לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה, דנורא לא שאיב ומלח לא מפליט, אלא דם אבר עצמו אבל לא דם שבלע מאבר אחר, דקאמ' דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסור, וכן טמא מליח וטהור תפל אסור, ש"מ דשוב אין לו היתר. וכ"ש חתיכת בשר מלוח עם חתיכת שאינה מלוחה, אפי' בכלי מנוקב, שאינ' מלוחה נאסרת טפי מדגים ועופות, שהרי אות' שאינ' מלוח' אינה טרודה לפלוט כלל ובולעת מה שחבירתה פולטת ושוב אין לה היתר, אע"פ שכתו' לעי' כל איסור הנבלע בהיתר קיימ' לן דאיפשר לסוחטו מותר לבר מבשר בחלב. האי דנקט תלמוד' [ק"ח ע"א] איפשר לסוחטו, לא מפני דאיפשר לסוחטו ממנו, אלא כדי לשבר את האוזן לשמוע ולהבין, שאם היה יכול ליסחט חוזר להיתירו הראשון. וממנו אתה למד שחתיכת היתר שהאיסור נבלע בה, אין גופה נעשית חתיכה דאיסור' כמו בשר בחלב, והנפקות' כבר מפורש למעל'.
